מנסים להרוג אותי!

פעם, מזמן יחסית, כשהייתי הרבה יותר צעיר אך לא פחות יפה, התגייסתי לצבא הגנה לישראל. בשל טפשות נעורים אופיינית (שלצערי, לא לחלוטין פגה), התגייסתי ליחידה קרבית. נהייתי "לוחם". מהר מאד גיליתי, שמטרת הצד השני (הרעים לצורך העניין) הינה אחת: להרוג אותי! כן, לא פחות. בהתחלה זה היה טיפה מעליב ("לא עשיתי  לכם כלום! תעזבו אותי בשקט"). מאוחר יותר פשוט השלמתי עם העניין התמוה הזה.

עם שחרורי משירותי הסדיר, חשתי שהרדיפה בעקבותיי תמה ואני יכול כעת לשוטט לי בעולם החופשי נטול חששות מאוייבים כאלה ואחרים (בסדר בסדר, נחריג חודש מילואים בשנה).

ובכן, טעיתי..

מה רבה הייתה תדהמתי כאשר גיליתי, שאלו אשר אמונים על שמירת החיים שלי במדינה הזאת, גם כן מנסים להרוג אותי!
בשל בליל של אינטרסים, חמדנות ורוע, חיי כולנו בסכנה.
האוויר המזוהם אותו אנו נושמים (מפעלים אשר פולטים מזהמים בחסות הממשלה), המזון אותו אנו צורכים (מפוצץ בחומרי הדברה, אנטיביוטיקות למיניהן, סוכר, חומרים מעובדים מסרטנים ועוד ועוד).
התרופות אותן אנו צורכים על מנת "לרפא" אותנו ובפועל למרביתן תופעות לוואי אשר מובילות לצריכת תרופות נוספות ולבסוף למוות בחסות חברות התרופות.

וכך, כאשר נודע לי שחליתי ושקיימים מחקרים חיוביים אודות טיפול במחלתי באמצעות תאי גזע לא הופתעתי לשמוע שחברות התרופות עומדות על רגליהן האחוריות על מנת לסכל ולשבש מחקרים אלו -שחלילה לא יפגעו רווחיהן מתרופות אשר יעילותן מוטלת בספק.

וכך נראה, לפעמים, שאף פעם לא באמת השתחררתי רק שעם האויבים מבית משמעותית יותר קשה להתמודד.

מתחילים! (מהתחלה – סיפורי היפוכונדריה)

בחיי הקודמים, לפני לידתי מחדש, הייתי אדם בריא למדי. באמת. פעילות גופנית (נדבר על זה בהמשך), תזונה (גם על זה) ללא מחלות מעניינות או בעיות רפואיות ראויות לציון.
הדבר היחיד ש"סבלתי" ממנו זו היפוכונדריה מתקדמת מוכחת ומאובחנת.

כך שביום שהופיעו אצלי כאבי ראש וטשטוש ראיה לא היה בליבי ספק – גידול כאן ועכשיו!!! חייבים לברר מה גודלו ומה טיבו ואז להתמודד. אמרו לי "אתה סתם היפוכונדר" (זה נכון). המשיכו ב "אין לך כלום – אתה סתם הוזה" (טעות – ודאי שיש לי – גידול! כאן – מצביע בהפגנתיות על איזור המצח, ועכשיו!)
"בטח עלה לך המספר" – אמרו הנשמות הסקפטיות הטובות…

השתכנעתי. לפני שאלך לכרות את כל האונה השמאלית, אלך להבדק אצל רופא עיניים.
וכך היה, קבעתי תור לד"ר מ – האורים ותומים של רפואת העיניים ברחובות. שטחתי בפניו את תלונותיי – בדק אותי מכף רגל עד ראש (לא באמת – רק את העיניים) וקבע נחרצות – "אין לך כלום!" בליבי חשבתי "שיערתי שתגיד את זה, הרי מה לך ולגידול שלי?".
שמח ודי טוב לב, אצתי וקבעתי תור אצל הנוירולוג הכושל ביותר שהצלחתי למצוא בהתראה כה קצרה. שטחתי בפניו את תלונותיי – בדק אותי החבר שמתחזה לרופא נוירולוג מכף רגל עד ראש וקבע נחרצות "אין לך כלום!" כאן נשברתי ולאחר דרישתי המוצדקת והכועסת (כהיפוכונדר מאובחן) לבצע M.R.I נשלחתי לביצוע סיטי מח. למרות רצוני העז להלאות במעללי הסיטי, אסיים את הסאגה בכך שלאחר הפענוח, נדרש בירור נוסף בצורה של סריקת מח ממוחשבת.(כן כן, אותה בדיקה שביקשתי מלכתחילה מאותו חיקוי רפואי). בכל אופן, בנקודת הזמן הזו, חשתי שאני בדרך הבטוחה להצלחה (מציאת הגידול, כמובן).

תוצאות בדיקת ההדמיה הגיעו (הדיסק) ואז חשכו עיניי (אני לא בטוח שזה לא נבע כתוצאה מטשטוש הראייה) – אין גידול!!! שגיתי וטעיתי אבל למה לעזאזל כל המח שלי מואר כמו עץ חג מולד? הפענוח הגיע והבהיר הכל – שלום טרשת נפוצה. שלום חיים חדשים. יום הולדת שמח!😃

מתחילים! (מהסוף, כמובן)

אתה באמת צריך לחלות בשביל להבין שאתה סופני?? כנראה שלא.
אבל התגלית כיפית למדי…אני ממש ממש שמח לחלוק עמכם את הגילוי המרעיש:

 כולם מתים! באמת. כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל. נקברים מתחת לאותה האדמה ומשאירים אחרינו את הטוב והרע שעשינו בשנות קיומנו וגם זה אובד לצערי די מהר. אחכ לא נשאר כלום. המוות הוא סיבה מדהימה למדי להתחיל לחיות!

אבל זו אינה התגלית המרעישה כלל אלא אולי נדבך מרכזי בה ותו לא. התגלית המרעישה הינה שחלק גדול מדי מהאנשים המבלים פה על הכדור אינם חיים כלל.
בשלב מסוים, מוקדם למדי – הם פשוט ויתרו על העסק הזה (של חיים) וממשיכים לצוף ולשוט ביקום המדהים הזה עד לסופם (והוא יגיע, זוכרים?). מרגע שאותם צפים ויתרו על החלומות, על השאיפות ועל ההנאות – השיט שלהם יהיה רווי בסבל ויגון.

מעולם לא הייתי כזה, וגם עכשיו בחיי החדשים (במיוחד עכשיו) לא אהיה כזה!

נקנח את הפוסט הראשון והחגיגי הזה בשיר אופטימי שכתבתי הרבה לפני לידתי המחודשת.

דניאל שור – רגע לפני

עָבָר וְעָתִיד מִתְעַרְבְּבִים בְּמֵעֵין רִקּוּד מוּזָר,
מִכָּאן וְאֵלֵךְ כְּבָר לֹא מַרְגִּישִׁים כִּמְעַט דְּבַר
רֶגַע לִפְנֵי, עוֹד נִזְכַּר,
בַּיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי,
בָּרַע שֶׁעָשִׂיתִי,
הַטּוֹּב שֶׁחָווִִיתִי.

אֶשָׁכַּח עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַשַּׂק יִשַּׁק לָאֲדָמָה,
וְאוּלַי כָּךְ זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת,
הַקְּלִיִפָּה תוסר מֵהַנְּשָׁמָה,
הַפְּרָחִים ינבלו לְאוֹת קִינָה
ממעל יִתְחַלְּפוּ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,
וְחַיִּים חֲדָשִׁים יִפְרְחוּ חָזְרָה.