אז ביום שישי האחרון קפצתי לבדיקה אצל רופא השיניים בקופת החולים. לא כי משהו מפריע לי אלא כי אני מנסה בכל כוחי למנוע בעיות עתידיות (ההיפוכונדריה לא מוגבלת לאיברים מסויימים). התיישבתי על הכסא/מושב/ספה/מיטת טיפולים או איך שלא יקראו לזה ואז תוך כדי שהוא חוקר אותי לגבי הרגלי הצחצוח המעוותים שלי (חזק מדי, אני יודע), הוא שאל: "בריא בד"כ?" – עניתי מוכנית – "ודאי שבריא". לשאלה – אם לוקח תרופות – הוא השיב בעצמו לעצמו "אינו נוטל תרופות".
ואז בזמן שהוא מחטט לי בפה כנשר התר אחר טרף – נפל לי פתאום האסימון(!). ניסיתי לדבר , לזעוק דבר מה, אבל כל מה שפלטתי היו נהמות נואשות של בואש טובע מחוסר רוק. לבסוף, כשחילצתי את המלתעות שלי מטקס העינויים הפרימיטיבי של הסדיסט התורן, אמרתי לו
"אז בנוגע למה ששאלת מקודם…אני לא בריא, יש לי טרשת נפוצה וכן, אני נוטל תרופות". הוא הסתכל עלי בתדהמה ובחוסר הבנה.
ניצלתי את הרפיון הרגעי ונמלטתי
עצבים רופפים 