מתחילים! (מהסוף, כמובן)

אתה באמת צריך לחלות בשביל להבין שאתה סופני?? כנראה שלא.
אבל התגלית כיפית למדי…אני ממש ממש שמח לחלוק עמכם את הגילוי המרעיש:

 כולם מתים! באמת. כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל. נקברים מתחת לאותה האדמה ומשאירים אחרינו את הטוב והרע שעשינו בשנות קיומנו וגם זה אובד לצערי די מהר. אחכ לא נשאר כלום. המוות הוא סיבה מדהימה למדי להתחיל לחיות!

אבל זו אינה התגלית המרעישה כלל אלא אולי נדבך מרכזי בה ותו לא. התגלית המרעישה הינה שחלק גדול מדי מהאנשים המבלים פה על הכדור אינם חיים כלל.
בשלב מסוים, מוקדם למדי – הם פשוט ויתרו על העסק הזה (של חיים) וממשיכים לצוף ולשוט ביקום המדהים הזה עד לסופם (והוא יגיע, זוכרים?). מרגע שאותם צפים ויתרו על החלומות, על השאיפות ועל ההנאות – השיט שלהם יהיה רווי בסבל ויגון.

מעולם לא הייתי כזה, וגם עכשיו בחיי החדשים (במיוחד עכשיו) לא אהיה כזה!

נקנח את הפוסט הראשון והחגיגי הזה בשיר אופטימי שכתבתי הרבה לפני לידתי המחודשת.

דניאל שור – רגע לפני

עָבָר וְעָתִיד מִתְעַרְבְּבִים בְּמֵעֵין רִקּוּד מוּזָר,
מִכָּאן וְאֵלֵךְ כְּבָר לֹא מַרְגִּישִׁים כִּמְעַט דְּבַר
רֶגַע לִפְנֵי, עוֹד נִזְכַּר,
בַּיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי,
בָּרַע שֶׁעָשִׂיתִי,
הַטּוֹּב שֶׁחָווִִיתִי.

אֶשָׁכַּח עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַשַּׂק יִשַּׁק לָאֲדָמָה,
וְאוּלַי כָּךְ זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת,
הַקְּלִיִפָּה תוסר מֵהַנְּשָׁמָה,
הַפְּרָחִים ינבלו לְאוֹת קִינָה
ממעל יִתְחַלְּפוּ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,
וְחַיִּים חֲדָשִׁים יִפְרְחוּ חָזְרָה.